שיבולת בשדה עבודות חקלאיות ע"מ נ' בן שלום שלום חקלאות 2000

פסק דין

1.בפני כספית על סך של 48,798 ₪ אשר הוגשה לתשלום: חשבונית מיום 01.02.10 מס' 0037 ששלחה התובעת לנתבע על סך של 19,229 ₪ וכן מע"מ בסך של 3,076.64 ₪ (16%). סך הכול 22,305.64 ₪. החשבונית היא עבור שכירת מלקטות של בוטנים, מחושב לפי 67 ₪ לדונם כפול 287 דונם. כמו כן, נתבע הסך של 5,493 ₪ על פי חשבונית מס מס' 916 של צד ג', חברת אגרומונד בע"מ מיום 31.05.10; וסכום נוסף של 20,000 ₪ הפסד השתכרות מחמת עיכוב השבת המלקטות לתובעת. הנתבע חלק על גרסת התובעת לנסיבות העסקה אך הוא לא חלק על כך שהוא קיבל לרשותו מהתובעת שתי מלקטות בוטנים בימים 26.10.09 ו- 27.10.09, והוא השיב אותם לתובעת במהלך חודש נובמבר 2009. על פי כתב התביעה העסקה המקורית הייתה רכישה של המלקטת שנלקחה ביום 26.10.09 ושכירת המלקטת שנלקחה ביום 27.10.09. התובעת ויתרה על עסקת הרכישה לאחר שהוחזרו לה שתי המקלטות והתביעה היא על השכירות. לגרסת הנתבע, הוא לא עשה עם התובעת עסקת רכישה או השכרה אלא החלפה עם קומביין. אך לא הובאה ראיה אובייקטיבית שעסקת החלפה הוסכמה או התקיימה. מנהל התובעת חלק על כך שהוא עשה עם הנתבע עסקת החלפה.

2.לפי גרסת התובעת בכתב התביעה היא כי ביום 03.10.09 פנה הנתבע למנהלה, אליהו חדד (חדד שלמה; שלמה אליהו, עמ' 9 לפרוטוקול) כדי לרכוש ממנו כלי עבודה חקלאי, לצורך ליקוט בוטנים. הנתבע הגיע לשטח בו עבדו חמש מלקטות והנתבע בחר אחת, בצבע צהוב. בנוסף ביקש הנתבע עוד מלקטת גדולה יותר כדי שיוכל לסיים את ליקוט הבוטנים מהר. לטענתו הם סיכמו הן את מחיר המלקטת שנרכשה והן את מחיר המלקטת הנוספת, הגדולה, שהייתה בצבע ירוק. מאחר והתביעה אינה על עסקת הרכישה לא אתעכב לגביה. לפי גרסתו סוכם על מחיר של 67 ₪ לדונם עבודה (סעיף 23 לכתב התביעה). בכתב התביעה ובעדות מנהל התובעת אין פירוט כיצד יחושבו דמי השכירות מבחינת מדידה. התביעה מבחינת כמות דונמים מתבססת על עדות מנהל התובעת לכמות הדונמים שהנתבע אמר לו שהצליח לבצע בהקשר לתקלות במלקטות וגשמים שעצרו את הליקוט. סך הכול 287 דונם. גרסת הנתבע הייתה שהצליח לבצע כ- 20 דונם, עד שירדו הגשמים. לטענתו יתר היבול ירד לטמיון ולא הייתה יותר תכלית להמשך הליקוט. מנהל התובעת חלק על כך והעיד שנסע לשטחים של הנתבע וספר ערוגות שבוצעו וחישב את השטח לפי נתונים אלה והספק המלקטות. הביקור שלו בשטח נעשה לבד והוא זיהה את השטח לפי שראה שם את המלקטת שלו.

3.לפי גרסת הנתבע הוא פנה למנהל התובעת שיבוא לשטחים שלו לבצע ליקוט בוטנים. לפי גרסתו מנהל התובעת הודיע שהוא אינו פנוי לכך בשבוע אך הוא הציע לו לקחת את אחת מהמלקטות שלו כדי ללקט לבד. לפי גרסתו מנהל התובעת הודיע שהוא אינו פנוי לכך כשבוע, אך הוא הציע לו לקחת את אחת מהמלקטות שלו כדי ללקט לבד. לפי גרסתו מנהל התובעת הציע שהוא ידאג שהמלקטת תגיע לשטחי הנתבע אך לאחר שהנתבע רדף שבועיים אחר מנהל התובעת סוכם שהוא יבוא לעסק של התובעת לאסוף את המלקטת, במושב זמרת. לגרסתו כשהוא הגיע התברר שאין לתובעת מלקטת על פי צרכי הנתבע אך מנהל התובעת הציע לו לבוא לשטחים מסביב ולראות אם אחת המלקטות בשטח מתאימות. בסופו של דבר, נבחרה המלקטת הצהובה, הקטנה, והיא נרתמה לטרקטור שלו מבלי שניתן היה לבחון מראש את הספק העבודה שלה. כאשר הובאה המלקטת לשטח שלו התברר שהיא "הרוסה ושבורה". לטענת הנתבע הוא יידע את מנהל הנתבעת על כך שמסר לו שהוא מסיים עבודה בדרום הארץ והוא יוכל להגיע עם מלקטת חלופית על מנת לבצע את הליקוט באמצעות פועל מטעמו. אך זה לא יצא לפועל והנתבע נדרש לגרור את המלקטת השניה, הירוקה מחניון מושבי הנגב. אך מיד שהחל להפעיל את המלקטת הירוקה התברר שאף היא אינה תקינה ונדרש תיקון. לנוכח שינוי בתנאי מזג האוויר הוחלט על תיקון המלקטת ורק לאחר התיקון החל תהליך הליקוט אך אז החלו הגשמים, אחרי כ- 20 דונם ליקוט. משהחלו הגשמים לא היתה יותר תכלית לליקוט וכל שנותר הוא להשיב את המקלטות.

בהתייחס לחישוב התובעת לכמות הספק השיב הנתבע שזה חישוב בנתונים אידיאליים של מלקטות עובדות ולא בנסיבות שהיו בפועל (סעיף 17 לכתב ההגנה).

הנתבע חלק על כך שסוכם על דמי שימוש של המלקטות וגם טען כי בדרך כלל המחיר נקבע על פי מחירון "אירגון עובדי הפלחה" בקיזוז 20%-30%, על פי תנאי העבודה כגון מי המבצע, מי הגורר וכדומה. גם התובעת קבעה את הסכום של 67 ₪ בהתחשב בנתונים אלה (סעיף 23 לכתב התביעה).

4.בתום שמיעת הראיות לא השתכנעתי כי התובעת העבירה לנתבע שתי מלקטות בעסקת חליפין שלה לא הונחה כל תשתית ראייתית, או ללא עלות כלל. בזמן אמת דובר על מכר, של המלקטת הראשונה, לגרסת התובעת. לגבי המלקטת השנייה מנהל התובעת לא חלק על כך שהעסקה בהתייחס לשכירות לא נעשתה בכתב. הוא הסביר שעשה לנתבע "טובה" כדי לסייע לו (עמ' 4 לפרוטוקול). לדבריו שניהם היו בלחץ עבודה והוא נתן אמון בהבטחת הנתבע שעם סיום העבודה הוא יבוא אליו להתחשבן (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורות 6-7).

הנתבע העיד כי היו לו 400 דונם מלאי בוטנים שהוא היה צריך ללקט והוא רצה לעשות כן "מבלי לערב את הציוד שלי" (עמ' 16 לפרוטוקול). לדבריו העסקה הייתה לשיטת התובעת: "הוא אמר לי אתה תרוויח ואני ארוויח, אין לי טרקטור תביא את הטרקטור שלך ונסתדר" (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 21-18). מדבריו עולה גם שהכוונה הייתה מלכתחילה שהנתבע גם יקבל את המפעיל של התובעת אך זה לא יצא לפועל כי היה עליו להמתין עד שהתובעת מסיימת עבודה אחרת והימים נקפו (עמ' 17-16 לפרוטוקול). אז הוא בא לקחת את המלקטת הראשונה.

אני מפרשת את דברי הנתבע כמאשרים כי היה צריך לשלם על השימוש במלקטת/במלקטות. אחרת אי אפשר להסביר כיצד התובעת אמורה להרוויח. ה"רווח" של הנתבע הוא בהנחה על המחיר כי הוא זה שמביא את הטרקטור, כי הכלי עצמו נגרר.

5.מכאן אפנה לתביעה לתשלום דמי שכירות/שימוש וטענות הנתבעת לליקויים שמנעו ניצול של המלקטת/מלקטות. לגרסת התובעת לתשלום של 67 ₪ לדונם לא הובאה תמיכה בראיה אובייקטיבית. כנגד, לא הוגש המחירון עליו מסתמך הנתבע כדי לסתור את הסכום או להראות שהוא מופרז, על אף שבכתב ההגנה יש התייחסות לפרמטרים המקובלים של הנחה לפי מחירון "ארגון עובדי הפלחה" (סעיף 18 לכתב הגנתו). בהודיה בחצי פה בכתב ההגנה כאמור אני מוצאת חיזוק לכך שדרישת התובעת של 67 ₪ לדונם היא דרישה הנופלת במתחם הסבירות של המחירון האמור.

טענות הנתבע לתקלות וליקויים במלקטות ממקדים את המחלוקת בין הצדדים למספר הדונמים שבוצעו בפועל לנוכח הסכמת הנתבע לחישוב של התובע "בתנאים אידיאליים".

אפתח במלקטת הראשונה, הצהובה. לפי עדות הנתבע כאשר היה ניסיון להפעילה בשטח התברר שהיא הרוסה. לפי עדויות המפעיל של התובעת ושל הנתבע, הייתה נסיעה עמה ועבודת ניסיון בשטח של התובעת בטרם נלקחה המלקטת הצהובה. אבל ישנה מחלוקת האם הניסיון עלה יפה או לא. לפי עדותו של העד מוגרבי מצליח, שבתקופה הרלוונטית שימש עובד זמני/עונתי, איש תחזוקה של הכלים של התובעת, הנתבע עשה על המלקטת סיבוב יחד עם המפעיל שעבד אתה, קיבל הסברים ואף עשה עמה שורה והחליט שהיא מתאימה לו. מדובר במלקטת הצהובה אשר לגרסת התובעת נועדה לרכישה. גרסת הנתבע הייתה שכאשר הגיע לתובעת לאסוף את המלקטת שדובר בה מלכתחילה התברר לו שאין את מה שמתאים לו אך מנהל התובעת הציג לו מלקטת אחרת מהמלקטות בשטח ועל פני הדברים זו שנבחרה התאימה לצרכיו. הוא לא עשה עליה נסיעת מבחן אלא העובד שלו אלון צוברי.

אלון צוברי העיד שהוא עשה "עבודת מבחן בשטח" והיו הרבה עצירות ומדי מספר מטרים המפעיל של התובעת ירד לסדר משהו במלקטת. אחרי שבוצעה ערוגה אחת עם הרבה עצירות הוחלט לקחת אותה כי מר חדד, מנהל התובעת, אמר שתוך ימים ספורים הוא יעביר אל הנתבע את המלקטת הגדולה יותר שנמצאת עדיין בשימוש (סעיף 7 לתצהירו). על פי אותה החלטה נרתמה המלקטת הקטנה, הצהובה, לטרקטור של הנתבע ונגררה לשטחו. אבל לפי עדות אלון צוברי, בפועל, בשטח התברר שלא ניתן ללקט עמה בוטנים כי היו עמה שורה של תקלות כגון נפילת שרשרת, חסרו פעמונים הבוטנים שנאספו התפזרו וכו', וכלשונו - היא הייתה "הרוסה ושבורה".

בחקירה נגדית סיפר העד מצליח מוגרבי כי הנתבע בא והסתכל על הכלי ואחד מעובדיו עלה עם עובד של התובעת והם עשו סיבוב (עמ' 13 לפרוטוקול). אח"כ הכלי עשה לקט והמפעיל הלך לעשות לקט ואחר כך אמר שמתאים לו (עמ' 14 לפרוטוקול). הוא לא נסע עם המפעיל של הנתבע אלא הסתכל מרחוק. לפי עדותו הנתבע היה ער לכך שהיו דברים לתקן אך הוא סבר שהוא יוכל להסתדר ולתקן לבד (עמ' 14 לפרוטוקול). בהתייחס לטענת תקלות בגין ירידת שרשרת או כניסת אבן אמר העד שזה יכול לקרות כמו "פנצ'ר" ברכב (עמ' 15 לפרוטוקול). להשלמה הוא העיד שלפני שהכלי חובר לטרקטור של הנתבע הוא גורז ושומן ולא הייתה סיבה שהכלי לא יעבוד (עמ' 15 לפרוטוקול). הנתבע לא תמך את הטענות של כלי "הרוס ושבור" בכל חוות דעת אפילו לא של בעל עסק של תיקון כלים חקלאיים שהתבקש לתקן את המלקטת.

6.המלקטת השנייה נלקחה בחניון ולא נעשה עליה נסיעת עבודה. כל שנעשה הוא שמנהל התובעת נתן עליה הסבר בחניון (עדות אליהו בוקובזה – תצהיר עדות ראשית). המלקטת השניה, הגדולה יותר, הירוקה, נלקחה על ידי בנו של הנתבע והעד שי בריטשטיין, שגם עבד על המלקטת השנייה. עם הגעתה לשטח התברר שהיא איננה תקינה. מאחר והיה חשש מהגעת הגשמים היא נלקחה לתיקון הגם, כפי שעולה מעדות מר חדד, מנהל התובעת, מדובר במלקטת חדשה באחריות. ה"תיקון" התברר להיות השלמת חלקים שנדרשו לליקוט בוטנים שבלעדיהם לא ניתן ללקט בוטנים (סעיף 4 לתצהירו). לאחר שחלקים אלה הושלמו החל הליקוט וביום 29.10.09 החלו הגשמים.

לפי התע"צ של השירות המטאורולוגי, באזור ראשון לציון, שם מצויים שטחי הנתבע היו גשמים בימים שבין ה- 29.10.09 עד 25.11.09, בכמויות משתנות כאשר הכמויות המשמעותיות ירדו בימים 29.10.09, 30.10.09- 29.0 מ"מ בכל יום; 02.11.09 – 44.3 מ"מ, 03.11.09 – 16.7 מ"מ ולאחר מכן הפסקה עד ה – 13.11.09.

לטענת התובעת הגשמים לא היו צריכים להוות סיבה לוותר על יתרת היבול. לגרסת הנתבע יתרת היבול הייתה חסרת ערך לאור שהבוטן מתחיל לנבוט כשהוא בא במגע עם רטיבות. אף צד לא הביא חו"ד מומחה לתמיכה בעמדתו המקצועית.

מהראיות עולה שהמלקטות הגיעו אל הנתבע בימים 26.10.09 ו – 27.10.09, כאשר הגשמים החלו ב- 29.10.09 ולא נותרו הרבה ימים/שעות עבודה, לאחר השמשת המלקטת הגדולה.

7.התובעת טוענת כי הנתבע מסר לו בעל פה שהספיק לבצע 287 דונמים ונטען כי זה סביר בהתחשב בכמות השעות שנותרו וההספק של המלקטת הגדולה. הוא העיד שמלקטת אחת יכולה לבצע 50 דונם ביממה. הנתבע לא חלק שזה אפשרי במצב אופטימלי. הנתבע לא הסביר מדוע ההספק היה 20 דונם כי לפחות לשיטתו החלקים המשלימים של המלקטת הירוקה נשלחו ביום 27.10.09. בשים לב ללחץ להספיק לפני הגשמים ניתן היה לצפות שעם השלמת החלקים הנוספים תחל עבודה במשמרות כדי להספיק. אך בכל מקרה לא ניתן הסבר מדוע ההספק היה רק 20 דונם. כי על פני הדברים עד הגשם, וגם בהנחה שלא הוכחה, שלא נעשה שימוש במלקטת הקטנה, היה צריך להספיק בין 50 דונם ויותר. מנהל התובעת פירט כי ניתן לעבוד עם המלקטות 24 שעות. הוא נשאל לפי לוח זמנים שנקבע מ- 28.10.09 בצהריים, יום ד' ועד ליום ה' 29.10.09 בשעה 08:45 והשיב שניתן להספיק ב- 28 שעות 250 דונם עם 2 מלקטות (עמ' 8 לפרוטוקול). כלומר, כ- 125 דונם עם מלקטת אחת. בכל חישוב, הנתון של 20 דום אינו סביר.

לאור עדות הנתבע שראה את המלקטת הקטנה, הצהובה, בפעולה והעריך שהדברים הבולטים ברי תיקון, אני לא מקבלת את עמדת הנתבע שהמלקטת הצהובה עמדה בשטח ללא שימוש, והייתה "הרוסה ושבורה", לאור ניסיונו (עמ' 19 לפרוטוקול).